הפערים בין תלמידים מהשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות לגבוהות בישראל ,הם מהגבוהים בעולם (ראו כאן ). פערים אלו נובעים במידה רבה ממצבן הכלכלי : רמת התשומות החינוכיות שהוריהם מסוגלים לתת , היקף התשומות שהרשות המקומית העניה מסוגלת לתת הם בפער עצום בהשוואה לשכבות החזקות – (לנושא שיויון הזדמנויות (ראו כאן ).
הדרך היחידה לתת לאותם תלמידים הזדמנות שווה היא שהמדינה תשלים את הפערים הללו על ידי תקצוב דיפרציאלי משמעותי ,נוסף לתקצוב הרגיל , שיתן העדפה מתקנת לאותם תלמידים.
כמובן שאין רע בתקצוב דיפרנציאלי, אלא שתקצוב זה אינו משרת את המטרה שלשמה הוא נבנה וודאי שאינו עשוי להגשים את שלל המטרות או התקוות שמיחסים לו.
יותר כסף אינו בהכרח מתבטא בשיפור הישגים חינוכיים השאלה החשובה בהרבה היא כיצד יש להשקיעו ויצירת . למערכות תומכות משלימות לתקצוב הדיפרנציאלי.