שיבוצו של סיפור אגדה מיניאטורי זה במסכת תענית, העוסקת בבצורת ובכמיהה לגשם, מעצים את הבנת ערכה של הסיטואציה החינוכית ומוסיף לזירת הסיפור לצד קיומו של דיאלוג בין המורה והתלמיד גם את הדיאלוג המתקיים בין המורה והשמים.
הסיפור פותח בתיאור קהילה פריפריאלית, במקום לא ידוע בשנת בצורת. אל הקהילה מגיע רב מפורסם בעל שם. בואו של הרב המכובד יוצר תקווה לגבי התפילה לגשם ורחמי שמיים. בזכות,ו מקוים התושבים, יפתחו השמים,-תנשוב הרוח וירד הגשם.
אלא שלאחר יום של צום ותענית, במעמד כל הקהל בבית הכנסת עובר הרב המפורסם לפני התיבה, אומר את מילות התפילה…- ודבר אינו קורה.
שתיקת השמיים נחוה כרגע של משבר. ציפיה שנתאכזבה.
לאחר הרב המפורסם יורד לפני התיבה שליח ציבור נוסף- איש אנונימי מן הקהל. כאשר הוא מגיע למילים 'משיב הרוח' נדהמים כולם לשמוע את משב הרוח וכאשר הוא מגיע למילים 'מוריד הגשם' מתחיל לרדת מטר.
הקהל כולו מופתע ויותר מכולם הרב המפורסם שנמצא נבוך. תפילתו לא נתקבלה ותפילת האיש האנונימי התקבלה. הוא פונה אל המתפלל המקומי ושואל אותו : מה מעשיך? ומתכוין: כיצד הורדת את הגשם? במה זכית?
המתפלל עונה ומספר כי הוא מלמד דרדקים באותה קהילה ודרכו ללמד בני עשירים כבני עניים ומי שאין לו לשלם- הוא אינו לוקח ממנו שכר לימוד.
ועוד, מספר מלמד התינוקות- מחוץ לחדר יש לי ברכה של דגים וכל ילד 'פושע' שאינו קורא הוא לוקח אותו לברכה ומשחד אותו בדגים והילד חוזר וקורא.
שאלת 'מה מעשיך' ששאל הרב את המלמד מניחה כי ישנו מעשה בזכותו נפתחו השמים.
המעשה החינוכי ניכר בסיפור כמעשה שלא מתקיים רק בין אדם לחברו אלא יש לו השפעה גם בין אדם למקום. במישור המאוזן בין המורה המלמד תורה לתלמיד ובמישור המאונך בין המורה כשליח ציבור- לשמיים.
כדי להבין מה היה במעשה שגרם ל'מבע ביצועי'
[1](speech-act)– שהשפיע על סדרי הטבע אני מבקשת להתבונן בעיון במורה ובדרך לימודו. ראשית ברור כי המורה מודע לריבוד החברתי של הילדים הלומדים אצלו. לקיומם של 'עשירים' ו'עניים'. חלוקת השפע בחברה מזכירה את חלוקת השפע האלוהי בהורדת הגשם. בשנת בצורת בה האל מותיר את קהילתו צמאה -המורה רגיש לחלוקה שויונית יותר של הטוב- התורה לכל ילד .
ומעבר לכך, המורה מודע לקיומם של ילדים המתקשים לקרוא. גם אחרי שהוא מאפשר להם ללמוד ישנם קשיים פנימיים שמקשים עליהם להבין את הנקרא.
במקום להתקומם על אי אסירות התודה שלהם, מייצר המורה האנונימי מרחב חינוכי חדש: בחצרו יש ברכת דגים ואליה הוא מזמין דווקא את הילד 'הפושע' שלא מצליח לקרוא. בחוץ, ביחידות בין מורה ותלמיד בברכה המסמלת בשנת בצורת אי של שפע ואופטימיות, הוא מחבר בין הילד לטבע, לדג, בין המים לשמים ומאפשר לילד המתקשה לפגוש את נפשו הסוערת בעולם ההשתקפויות שמתקיים בברכה:
