“נושא הדיון הבוקר הוא תקצוב דיפרנציאלי ברשויות המקומיות. נושא שנמצא על שולחן הוועדה ועל שולחנו של שר החינוך, מערכת החינוך, מקדמת דנה ונושא שאנחנו נתנו לו עדיפות מאוד מכובדת או מרשימה, מאז כינונה של הכנסת ה- 19.
אני חושב שזה לא סוד שהפערים והישגי החינוך בתוצאות החינוך בחברה הישראלית, לא רק שהם לא קטנים, אלא הם גדלים, מכל הסיבות שבעולם. סך המשאבים שמוקצים לחינוך הוא מספר עצום, הוא הרבה יותר גדול מתקציב הביטחון. זה כאשר מחברים ביחד את תקציב משרד החינוך, שזה תקציב המדינה, בעצם, את התקציב התוספתי של הרשויות המקומיות ואת תשלומי ההורים. יש כל מיני מספרים שנזרקים, אני לא יכול לחתום על אף אחד מהם, אבל אין ספק שהוא עולה באופן משמעותי גם על התקציב העומד לרשות משרד הביטחון ואני חושב שבצדק זה כך.
אבל, אני חוזר ואומר, אין שוויון הזדמנויות לילד שגדל בכרמל בחיפה ולילד שגדל בירוחם. אין שוויון הזדמנויות. ואני חושב שהמטרה המאוד ברורה, מאוד ממוקדת, שהמדינה צריכה להציב בפניה, זה שוויון הזדמנויות לכל ילד, לכל ילדה, בין אם הוא נולד במקום אחד או במקום שני, למשפחה כזו או משפחה אחרת, יש את היכולות האישיות, יש את הכישרונות האישיים, וצווה עלינו לתת לו הזדמנות שווה כדי להגיע לגיל הבגרות, לגיל שבו מסיימים את מערכת לימודי החובה, ולהשתלב בחיים באופן הראוי.
אני בכוונה מדגיש את המונח שוויון הזדמנויות, כי המונח שוויון הוא לא מספיק. שוויון הוא מצב שנותנים לכולם שווה. שוויון הזדמנויות הוא גם מצב שבו נותנים עדיפות מסוימת למי שצריך לתת לו עדיפות, כדי להגיע לאותה נקודת התחלה.
דרך אגב, אני לא בטוח שזה politically correct לומר את זה, אבל חלק מהרפורמות האחרונות והקצאת כספים, בעצם הגדילה את האי-שוויון. אם אתם רוצים, הרחבת חינוך חינם לילדים מגיל שלוש, שבעצם הקצתה מיליארדי שקלים, בעצם הגדילה את אי-השוויון, כי בפריפריה מזה שנים ארוכות, אני שמעתי נתון שכשליש מהיישובים בארץ, זכו בחינוך חינם מגיל שלוש, לאורך שנים ארוכות. אז אני לא בא לשים כרגע, להציב אחד מול השני, את טיפול בפריפריה, דרך אגב כשאני אומר פריפריה אני מתכוון לחברתית וגיאוגראפית, לא רק גיאוגראפית. אבל אני לא בא לשים פה על איזה שהוא מאזן של בעד ונגד, הפריפריות החברתיות אל מול מעמד הביניים. אבל כדאי שלפחות נדע את הנתונים.
דרך אגב, גם המאבק היום על הקטנת צפיפות בכיתות, גם כן, ברוב בתי-הספר שהם יותר קטנים בפריפריה, הבעיה של צפיפות בכיתות היא פחותה. ואם נשקיע עכשיו את המיליארדים האלה, אז אנחנו שוב פעם משקיעים אותם במקום שבו הוא מגדיל את הפערים. עוד פעם, טוב, רע, כדאי שאת הדברים האלו נזכור. אתם רוצים עוד? גם בתי-הספר של החופש הגדול. כי עד היום המדינה לא סבסדה ולו בשקל אחד קייטנות או שווה ערך קייטנות ביישובים היותר מבוססים והוותיקים. ואני יכול להביא עוד דוגמאות. את זה צריך לזכור, כי אני חושב עוד פעם, זו אחריות ממש ראשונה במעלה של מדינה, למרות שכועסים בכל מיני מקומות, ליצור שוויון הזדמנויות.
אני מקבל ואני חושב שזה נכון, אני אומר את זה כי אני שומע את זה כמובן מאותן רשויות יותר מבוססות ויותר איתנות, שצריך ליצור בסיס משותף של כל אחד, כל ילד במדינת ישראל, אם אתם רוצים סל לתלמיד, כפי שאנחנו באחרונה קצת דיברנו על זה, ומכאן כמובן, להוסיף תוספות על-פי קריטריונים, אבל תוספות משמעותיות. היום יש דיפרנציאציה או בעברית שונות מסוימת, אבל לפי כל הנתונים שאני ככה עברתי עליהם, מדובר על 5%, 6%, 8%, לא יותר מזה, וזה כמובן לא מספיק.
עכשיו אפשר לנקוט בכמה מסלולים. אפשר ללכת לפי רשויות ומיקומן במדרג הסוציו אקונומי, כפי שזה קיים, ואפשר ללכת לפי בתי-ספר, שיש להם גם כן מדד. אני כרגע לא קובע איך ומה, אני חושב שזה משרד החינוך עם השלטון המקומי צריך להחליט. יש מסלול נוסף שעד היום לא ממש נגענו בו, וזה מסלול מה שנקרא ה- matching, הצימוד שבו משרד החינוך או הרשויות המקומיות משתתפות בשיעור קבוע על פני כל היישובים בארץ, בהוצאות נוספות, שיש בחינוך, בהסעות, בכוח אדם עזר מה שנקרא ודברים נוספים.
מונח היום על השולחן עדיין לא התחיל בתהליך החקיקה, חוק אחריות המדינה לחינוך ששר החינוך היה אחד מהיוזמים והמובילים עוד בהיותו מנכ”ל הכל חינוך. החוק הזה, שהוא חוק שלדעתי חשוב מאוד, שבא להסדיר בעצם את אחריות המדינה לחינוך, בין אם זה החינוך הציבורי מול החינוך המוכר שאיננו רשמי והמסלולים האחרים, למי שמקיים 100% ליבה, חלקי ליבה, או בין אם זה בסמכותו של שר החינוך, עוד פעם, על בסיס סל חינוך, להקצות מעל ומעבר על-פי שיקולי שוויון הזדמנויות כפי שאמרתי.
בשורה התחתונה. בשורה התחתונה, אני יודע שקיימת התלבטות, למרות שאני מבין שהיא כבר נחתכה, בעצם כיצד יוצרים את צעדי הפתיחה הראשונים וכיצד יוצרים במהלכים ראשוניים, את העדיפות המתקנת. האם עושים את זה על ידי כסף תוספתי, כלומר מביאים מהבית, קרי מתקציב המדינה, כסף נוסף ואותו מקצים באופן שמקצים אותו, זה גם כן שאלה כמובן לא פשוטה ודי מורכבת, לטובת יצירת השוויון הזדמנויות, או שלוקחים את העוגה הקיימת ומחלקים אותה אחרת. עוד פעם, מתוך תקציבי המדינה.
אז אלה השאלות. שר החינוך שהיה אמור להיות התנצל, אני חושב שבצדק, ראה חשיבות לקיים היום כמה ביקורים ביישובי הדרום שנמצאים תחת התקפה כבר מספר שבועות, כמה שנים, טוב, זה כל המדינה נמצאת כבר מאז הקמתה ומלפני.”
נתונים לגבי רמת התקציבים הניתנים לחמ"ד בהשוואה למגזרים אחרים
רות קלדרון : הדיאלוג התלמודי – הדינמיקה בין מורה לתלמיד בתלמוד
